מונחת בפני מחלוקת שהתגלעה בין כונס הנכסים הרשמי לבין הנאמן לנכסי החייב ציון צדקה, וזאת בבקשת הנאמן ליתן החלטה עקרונית המחייבת את הנושה טי.גי.סי הנדסה בע"מ בתשלום ההוצאות שנפסקו לחובתו, או לחלופין בהפקדת ערובה טרם שהוא מגיש בקשות נוספות בתיק פשיטת הרגל.
בעניננו, אין חולק כי הנושה הגיש מספר לא מועט של בקשות, אשר חלק ניכר מהן, למצער, נמצא בלתי מוצדק. זאת, כאשר - חרף העובדה כי מדובר בחברה מסחרית - לא שעה הנושה, וכעולה מתגובתו אינו מתכוון לשעות לעצה החוזרת ונשנית כי יואיל ויסתייע בשירותי פרקליט. בבקשה האחרונה שעניינה נידון בין הצדדים, בש"א 20828/07, הרי נוכח שילוב בין מסקנה, כי הנושה נוקט הליכים הגובלים בבקשות סרק, לשורת התבטאויות מעליבות ופוגעניות שנקט כנגד הנאמן, חויב בהוצאות בסך 50,000 ש"ח. בית המשפט העליון, אשר דן בערעורו של הנושה דנן, הותיר את ההחלטה על כנה אולם הפחית את ההוצאות לסך של 30,000 ש"ח;
אין מחלוקת, כי עד כה לא שילם הנושה מאומה.
עיון בתגובתו של הנושה, אך ממחיש, לצערי, את חומרת הבעיה, כמו גם את גודל המשגה שעושה האחרון (אף אם אין איש, כולל בית המשפט, רשאי לחייבו בעניין זה), כאשר הוא עומד בסירובו להיעזר בשירותיו של פרקליט. כך למשל, ניכר מן התגובה, כי הנושה כלל אינו מבין את משמעותו של הליך ערעור, כמו גם את תחולתו של מעשה בי-דין.
לעניין זה, די אם אעיר, כי המבקש קובל על כך כי בית המשפט העליון "לא דן בעובדות שהוצגו בפניו", ואי לכך, הנושה שומר למעשה על "זכותו" לשוב ולפתוח את העניין לדיון משפטי מחודש - קרי, הגשת בקשה בעניין שחל לגביו מעשה בי-דין חלוט בשתי ערכאות, תוך הטרחה של כל הצדדים ואילוצם להשקיע זמן ומשאבים בהתדיינות שכל פרקליט - לו היה הנושה טורח לשכור את שירותיו - היה מבהיר לו הבהר-היטב כי אין כל יסוד לפתיחתה כלל ועיקר.
במלוא הכבוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אליו מפנה הנושה, הרי שאף לצדדים שכנגד ישנן זכויות, כולל לא לשוב ולהיות מוטרדים בעניינים שכבר הוכרעו. לעניין זה, חלק מהותי מ"מערכת האיזונים והבלמים" בהליך המשפטי, הינו האפשרות לחייב מגיש בקשות סרק בהוצאות גבוהות, וזאת הן בכדי לשפות את הצדדים שנפגעו מכך, והן בכדי להבהיר כי התנהלות שכזו אינה משתלמת. יוצא, כי עצם האיזון דנן מתערער, מקום בו צד מסויים עושה דין לעצמו ומסרב במפגיע לשלם הוצאות שהושתו עליו. הבעיה מתחדדת אף יותר, מקום בו הזוכה בהוצאות הוא נאמן או בעל תפקיד אחר בתיק חדלות פרעון קטן יחסית, אשר קופתו אינה משופעת במשאבים.
יוצא, כי בפועל הנושה "עומד על זכותו" שלא לשלם, ולמעשה אף לאלץ את הנאמן לפעול נגדו בהליכי הוצאה לפועל. זאת, כאשר תגובת הנושה לא כוללת ולו שביב של הסבר, מדוע הוא נמנע מלבצע את החובה המוטלת על כל צד לדיון שהושתו עליו הוצאות; וודאי וודאי לאחר שאף ערעורו לבית המשפט העליון נדחה.
במצב דברים כזה, חרף כל הבעייתיות המסויימת הכרוכה בכך, הרי אין מנוס מדיון בשאלה, האם ניתן יהיה לאפשר לצד כזה להוסיף ולהגיש בקשות באורח חופשי, תוך שהוא מתחמק מתשלום הוצאות, וזאת כמעט בבחינת "שיק פתוח" או "זכות מוקנית" לפעול באורח שיתכן שהוא חזרה להטרחת הצדדים האחרים שלא לצורך, וזאת מתוך כמעט הצהרה גלויה, כי אין הוא מתכוון לשאת במחירה של התנהלות כזו.
יוצא, כי באורח עקרוני יש ממש בבקשת הנאמן, ואין כל מניעה מלהצהיר על כך כבר כעת. קרי, כי באורח עקרוני, עניין לנו במקרה המצדיק את חיובה של טי.גי.סי הנדסה בע"מ לשלם את ההוצאות שהושתו עליה טרם שידונו בקשות חדשות שתגיש, או לחלופין חיובה בהפקדת ערובה הולמת טרם הדיון בבקשות אלו.
מאידך גיסא, הרי בשלב זה, ובטרם הוגשה בקשה ספציפית, לא ניתן להילך מעבר לכך, ולקבוע כבר עתה מסמרות מפורטים בכל הנוגע לסכום החיוב שיושת, באיזה אמצעי בדיוק ינקוט בית המשפט, וכיוצא באלו. זאת, באשר דינם של כל אלו להיקבע אך ורק כאשר תוגש בקשה ספציפית. הסיבה לכך, הינה פשוטה וברורה: בכדי לאזן ולשקול את האינטרסים המנוגדים זה מול זה, מן הראוי לבחון את הבקשה, סיכוייה הלכאוריים, סוג הסעד המבוקש בה, ומידת הפגיעה בצדדים, לרבות בנושה, אם תסולק על הסף. כך למשל, וודאי שאין דין בקשה קנטרנית לכאורה לשוב ולדון בעניין כספי שכבר הוכרע, כדין בקשתו של פלוני העותר שלא לפנות אותו מדירת מגוריו. אין צורך להכביר מילים, כי במקרה השני, משקלה של זכות העמידה הוא כה גדול, עד כי הוא עשוי לגבור אף על האינטרס לאכוף חיוב בהוצאות על מגיש בקשות - "סדרתי" וטורדני ככל שיהיה.
אי לכך, הרי בשלב זה יש מקום לקבל את הבקשה באורח עקרוני, הא ותו-לו, וזאת חרף עמדת כונס הנכסים הרשמי. כל זאת, בכפוף להבנה כי שאלת החיוב המקדמי בתשלום ההוצאות או הפקדת הערובה, יחתך באורח סופי אך ורק כאשר תוגש בקשה ספציפית בידי הנושה, וזאת בהתאם לסוג הבקשה ומהותה.
אי לכך, עמדת הנאמן מתקבלת באורח חלקי.
בשלב זה, לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות.
ניתנה היום, ט' שבט תשע"ב, 02 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.